<h1>סמ"ק מצוריך סימן נ"א</h1>
<h2>דף פו.</h2>
לעשות תשובה דכתיב (דברים ל') ושבת עד ה' א' ושמעת בקולו. ואמרו חכמים (שבת קנ"ג) שוב יום אחד לפני מיתתך ישוב היום שמא ימות למחר ונמצא כל ימיו בתשובה, וצריך וידוי לקרבן ככל הכתוב בתורת משהא), ואמרו חכמים (בראשית רבה פ"א הקדמת הסמ"ג) כשברא הקב"ה את עולמו ברא המלאכים ביום השני וברא בהן יצר טוב בלא יצר הרע ואחר כך ברא הבהמות יצר רע בלא יצר טוב ואמר הקב"ה מה קורת רוח יש באילו הבריות אם המלאכים עובדים אותי זה לפי שאין להם יצר הרע ואם אין הבהמות עובדות אותי זהו לפי שאין להם יצר טוב אברא בריאה שיש לה שני יצרים הללו, לפיכך כשיצר [רע] אומר לו לאדם למלאות תאות לבו יש לו ליצר טוב לומר [לא] נבראת לכך הלא הבהמה כבר נבראת אם היצר טוב כופה הרע זהו טוב מפני שהוא חשוב כמלאכים ואם חס ושלום שהיצר (רע) [טוב] נצוח הרי גרוע מן הבהמה הוא כאשר פירשתי. (כתובות ק"ד) וכשהצדיק נפטר מן העולם שלוש כיתות של מלאכי השרת יוצאין לקראתו אחת אומרת בא בשלום ואחת אומרת הלך נכוחה ואחת אומר (ישעי' נ"ז) יבואו צדיקים בשלום ינוחו על משכבותם, ובקבול שכרן עין לא ראתה א' זולתיך כי כל הנביאים לא נתנבאו רק למעניהו, וכשהרשע נאבד מן העולם שלש כיתות של מלאכי חבלה יוצאין לקראתו אחת אומרת (ישעי' מ"ח) אין שלום לרשעים אמר ה' ואחת אומרת (ישעי' נ') למעצבה תשכבון ואחת אומרת (יחזקאל ל"ב) רדה והשכב את הערלים בבור וכו' ומקלעים את נשמתו מסוף העולם עד סופו שנאמר (שמואל א' כ"ה) ואת נפש אויבך יקלענה בכף הקלע וקבול פורענות אין די לספר, ואשרי לשב כי לא די לו במה שמוחלין לו עונותיו אלא גם עונותיו נחשבין לו כזכיות דכתיב (יחזקאל י"ט) וכשוב רשע מדרכו ואומר (תהלים מ"ה) מור וקציעות ואהלות כל בגדותיך אל תקרי בגדותייך אלא בגדותיך ונותנין לו שכר כאילו חי מאותה שעה עד סוף העולם ועושה כל טוב, וכשאינו שב נותנין לו פורענות כמו כן. וסדר התשובה כך היא בעבירה מפורסמת יבקש מחילה בגלוי ושאינה מפורסמת בינו לבין קונו, וד' מיני תשובות הן תשובת הגדר א' תשובת המשקל ב' תשובת הכתוב ג' תשובת החרטה ד', וגדולה תשובה שמגעת עד כסא הכבוד שנאמר (הושע י"ד) שובה ישראל עד ה' א' ומביאה גאולה שנאמר (ישעיה נ"ט) ובא לציון גואל וכו', ודברים שבין אדם לחבירו אכתוב אותו במצות הבאת שלום. וצריכין ישראל לשוב מאיליהן שנאמר (ירמיהו ל"א) עד מתי תתחמקין בת השובבה ואומר (הושע ג') ישובו ישראל ובקשו את ה' א' ואל דוד מלכם ופחדו אל ה' ואל טובו באחרית הימיםב). א) [ועכשיו לא נשאר לנו אלא וידוי דברים, ס"ק]. ב) תנו רבנן כשחלה ר' אליעזר נכנסו תלמידיו לבקרו אמרו לו תלמידיו רבינו למדינו אורחות חיים דבר שנזכה בו לחיי העולם הבא אמר להם הזהרו איש בכבוד חבירכם ומנעו בניכם מן ההגיון והושיבו בניכם בין ברכי תלמידי חכמים וכשאתם מתפללים דעו לפני מי אתם עומדים שבשביל כך אתם זוכים לחיי העולם הבא, אמרו לו תלמידיו רבי ברכינו אמר להם יהי רצון מלפני השמים שיהא מורא שמים עליכם כמורא בשר ודם אמרו לו עד כאן ותו לא אמר להם הלואי, תדעו שאם אדם עובר עבירה אומר כי לא יראני אדם. עכ"ל פרק תפילת השחר (דף כ"ח).
